עשרה דברים שכדאי לדעת לפני שפונים לטיפול נפשי

ההחלטה לפנות לטיפול יכולה להיות מורכבת גם מחששות, מבוכה, חוסר ודאות וקושי להבין למי כדאי לפנות וכיצד לדעת איזה טיפול ואיזה מטפל.ת יכולים להתאים לי. הנה 10 עצות מנסיוני לקראת ההחלטה לפנות לטיפול.

1. אי אפשר להכריח אדם קרוב להיות בטיפול. לא משנה אם מדובר בילד, מתבגר או מבוגר. אני מסייגת מקרים בהם יש סיכון ממשי מיידי לאדם או לסביבה שלו ( ואז גם המענה הנפשי יהיה מסגרת אחרת) ומתייחסת למכנה הרחב של מי שפונה לטיפול או שדואג ליקיריו שמתנגדים לכך.

2. זה בסדר גמור (וטבעי) להגיע עם ספקות וחששות לתהליך. חשש שהתהליך לא יצליח, קושי להיחשף, ספקות ועוד הם חלק בלתי נפרד מהשלב הראשון. חשוב לשתף בספקות ולקבל מענה שלא יהיה ביטול אלא התייחסות והבנה לצורך הנדרש ( לדוגמא: ההבנה שלחלק מהאנשים קשה להיחשף לפני שמתבסס קשר ואמון והתאמה של מידת הרגישות הנדרשת ובמקביל אקטיביות מסוימת של המטפלת לעזור לכם להעלות את מה שעשוי להיות מאיים בטיפול כדי להצליח לטפל במטרה בגינה פניתם לטיפול ביחד עם הקשבה אליכם).

3. לוודא את ההסמכה וההכשרה, כלל ברזל. זה לא אומר שלא יכולה להתרחש הטבה נפשית על ידי אנשים שלא עברו הכשרה מקצועית ( וטיפול נפשי זה תחום מאוד פרוץ שמאפשר גם הכשרות מאוד קצרות ) אבל זה אומר שמתווסף פקטור של סיכון מעצם ההכשרה יותר שטחית, פחות מתאימה, לא מצריכה דרישות מסוימות מקדימות וללא הבנה מעמיקה. כאן אני אענה גם למי שיגיד בצד השני- האם נזק או חוסר מקצועיות לא יכולים להתקיים גם אצל מי שבידו תעודה רשמית ורישיון ממשרד הבריאות? בוודאי שכן. זה עדיין לא הופך את מי שאין לו הכשרה מתאימה לפחות מזיק.

4. אחרי כלל הברזל הראשון, הכלי הכי משמעותי בעיני הטיפול הוא הקשר הטיפולי. טיפול צריך להיות מרחב בטוח, יציב ומאפשר. לפעמים אנחנו יכולים להשליך על המטפל.ת היבטים שקשורים אלינו ולא רק אליו ( לדוגמא אם אני מתקשה לתת אמון באנשים וחווה איום זה ככל הנראה יופיע גם במפגש הראשוני ) ולצד זאת, חיבור מיטיב ברמת הקשר הטיפולי הוא הכרחי כדי לצעוד בבטחה במסע של טיפול ולהתקדם.

5. כל מה שעולה בהקשר לקשר הטיפולי הוא ״מכרה זהב״ לתהליך, לשתף ולהעלות מול המטפל.ת היבטים שקשורים בקשר הטיפולי ( הרגשת מבוכה/ חשש מאי הצלחת התהליך/ תסכול וכו׳) הם משמעותיים מאוד! הם מאפשרים לדייק את הטיפול מצד המטפל.ת , להתמודד עם חסמים קיימים ולהפוך את המסע הזה למשמעותי.

6. גישות / כלים / שיטות - יש הרבה דרכים להגיע לרומא. חלק מהגישות מבוססות גוף ידע מחקרי רב יותר ( זה לא בהכרח אומר שגישות אחרות פחות מוצלחות, גישות דינאמיות קשות יותר למחקר אופרטיבי בשל היעדר ״פרוטוקול״ אחיד וקושי לשלוט במשתנים השונים לצורך מחקר). יש גישות שיותר מתוקפות ומותאמות לקשיים מסויימים. הגישה הטיפולית לא נקבעת רק בהתאם לקושי / סימפטום אלא גם מתוך הבנה של הרקע עליו הסימפטום צמח והתאמה של הגישה לאישיות המטופל עצמו, לקושי ממנו הוא סובל או לשינוי אותו הוא רוצה להשיג. אני לא מאמינה בגישה אחת שמתאימה לכולם ומשלבת מעולמות שונים בתוך הקליניקה. זה לפעמים יותר מבלבל עבורי כמטפלת אבל משאיר לי מרחב גדול יותר של מחשבה וכלים.

7. טיפול נפשי יכול (וצריך) לעבור דרך מקומות לא נעימים, כואבים, מפחידים. המפגש לא תמיד ״נעים״ או ״כיף״ אבל המרחב צריך להרגיש בטוח ולסייע לווסת את אותן תחושות לא נעימות שעלולות לעלות כתוצאה מעיסוק בקושי שהביא אותנו לטיפול.

8. למרות הכאב שעלול להיות בדרך, לטיפול מיטיב אמורות להיות תוצאות שמתייחסות לשיפור איכות החיים, יצירת רווחה גדולה יותר ושינוי בחוויה הפנימית שתתבטא גם מחוץ לחדר , בחיים שלנו .

9. מה שקובע את הצורך בטיפול זה לא כמה ״הבעיה״ גדולה אלא אם אני חווה מצוקה ביחס ל״בעיה״. כל קושי הוא לגיטימי ואין צידוק גדול יותר או פחות לפנות לטיפול מלבד התחושה שלך.

10. תעדוף- הבריאות הנפשית היא חלק מהתייחסות כוללת לבריאות הגוף וראויה למקום גבוה בסדרי העדיפויות שלנו.